א. ריבון העולם - "הקדוש ברוך הוא"
כותב המאמר: שמואל קרמרמן
הדרישה לאמונה איתנה בקיום אל אחד
הדרישה הבסיסית היא, כי כל מי שרוצה לקרב עצמו אל חוכמת קבלה היהודית, ללמוד אותה ולנסות להבין את האמור והכתוב בה, ככל שהבנתו ויכולתו משגת, ואף אולי לזכות בטוב שמובטח ממנה, חייב קודם כל להיות יהודי שמאמין באמונה שלמה וללא ספקות בקיומו הנצחי של בורא עולם אחד ויחיד.
הגם שהמקובלים לדורותיהם הכבידו על מתן הרשות לגשת אל לימוד חוכמת הקבלה היהודית והתנו את העיסוק בה בדרישות מקדימות ומחמירות ביותר, מההיבט הדתי, כמו: לימוד תורה מתמיד ומעמיק, קיום מלא של המצוות על פרטיהן ודקדוקיהן, התנהגות מוסרית קפדנית כאורח חיים, התרחקות פיסית ורוחנית מאלו שאינם דוגלים באורח חיים דתי ושאינם בעלי אמונה בקיום הבורא - נראה כיום, בעידן המודרני, כי העיקר החשוב ביותר בחוכמת הקבלה היהודית הינו קיום מודעות עמוקה ושלמה בדבר מציאותו הנסתרת של בורא עולם ואמונה בו ובכוונותיו בלא תנאי ומתוך אהבה רבה. זאת, כתוצאה מדמותו ופעולותיו כפי שמצטיירות מתוך סיפורי התורה והספרות היהודית.
לדברי הרמח"ל - רבי חיים משה לוצאטו - האמונה של הפרט, במלוא פנימיותו בקיום האלוהים, היא "המסד שעליו בנוי כל הבניין". אמונה מלאה ושלמה בקיומו הנסתר של הבורא, כמי שעומד ביסוד כל הבריאה, יודע הכל לגביה ומנהיג אותה בכוח רצונו האינסופי, שאין זולתו אף אחד אחר שהינו, כביכול, שותף למעשה הבריאה ולהנהגתה במשך קיומה ועד להשגת תכליתה.
התביעה הנחרצת מהאדם המאמין היא, שגם אם אין ידיעה ישירה ולא תהא שום הוכחה בעתיד לקיום הבורא, על האדם לדבוק באמונה שלמה, וללא כל שמץ של ספק או ערעור, ובלא סתירה פנימית באמיתות הבורא, להתאמץ ולהיות מודע לנוכחותו הנסתרת לעד והעלומה בתוך הבריאה ומחוצה לה.
אין ספק, כי דרישה זו מציגה קושי רב עבור האדם היהודי, בעיקר בקרב אלו המגדירים עצמם חילוניים או כאלו שתפיסתם מעוגנת על בסיס ההיגיון, ההוכחה והיכולת להבין דברים ולרדת לעומקם. מבחינתם התגובה לדרישה הינה של התנגדות, בטענה, כי מכיוון שהאל נסתר ונעלה מתפיסת האנוש, האמונה הופכת להיות כמשתמע ממנה: אמונה עיוורת וללא הוכחה. יחד עם זאת, ישנה הסכמה, כי אמונה מסוג זה כוללת בתוכה את הנחמה והתקווה, כי מעבר לכל קיים "משהו" שיש בו כוח מניע שכולו טוב ואשר יכול לשנות את גורלו של האדם לקראת ההטבה והשפע - וכי זה מה שהבורא רוצה ומבטיח להעניק לברואיו.
בין גדולי הרבנים לדורותיהם קיים הויכוח, האם התחזקות האמונה באדם קשורה דווקא לתהליך שכלתני שמתגבש או שנוצר עקב העיסוק בלימוד התורה, המשנות, ההלכות, התלמוד ורק אחר כך של חוכמת הקבלה, כפי שסבר בפסקנות רבה הגאון מווילנה, או שמא הדרך לאמונה עזה קשורה בתהליך רגשי עמוק שיש בו תחושות עזות שמסוגלות להתפרץ ולהעצים את האמונה בבורא עולם, כפי שסבר בעל השם טוב מייסד החסידות, וכי ביסוד האמונה הרגשית הזו קיימת הרצייה עצומה של הנברא "להכיר" את הבורא עד כדי כמיהה, ערגה, תשוקה ואהבה שמביאים אל ההתחברות הרוחנית אליו.
בהתאם לחוכמת הקבלה, קיימת הסכמה בין שתי הגישות המנוגדות, כי בכל אדם נברא ישנו "הרצון לקבל" שמכיל בתוכו שאיפה עזה לקבל עונג וטוב לעצמו שבתוכם כלולות גם "תשובות" לשאלות קיומיות, חיפוש מתמיד ונחוש אחר תחושת קרבה לאלוהות, והשלמה כי מעבר לכל, קיים בורא קדוש שהיא "עילת העילות" והמקור לכל המתרחש בעולמות הבריאה. אותה אלוהות נסתרת שמתגלית בתורה ושמכוונת את קורות עם ישראל הנבחר, דרך התלאות והיסורים, כמנהיג רוחני עתידי לכל גויי העולם.
הדברים הללו קשים להבנה ולכן אינם מתקבלים, כלל ועיקר, על ידי מי שרעיון האלוהות מנוכר לו, אפילו אם יש בו הרצון הבסיסי ללמוד את חוכמת הקבלה. למרות זאת, הדרישה היא פסקנית, בלתי מתפשרת וחד משמעית: בלא האמונה המוחלטת באל כמתואר בדת היהודית, לימודי הקבלה הינם שכלתנים ועקרים עד כדי כך, שאין בם יתרון על פני כל לימוד אחר. יחד עם זאת יש להדגיש כי, בסופו של דבר, האמונה הינה עניין פרטי וסמוי שבין האדם לבין בוראו ואין שום אדם שרשאי, גם בתוקף סמכותו הדתית, להתערב בענייני האמונה או לכפות אותה על אחרים.
בכל דור ודור, הדגישו חז"ל את הצורך בקיום אורח חיים דתי ועשיית המצוות במלואן. זאת בנוסף לדרישה להתעמק בלימוד התורה ופירושיה ולהתקדם בלימודי גמרא, משניות, פוסקים, הלכה, וכו'. חז"ל קבעו זאת כתנאי מקדים ללימוד הקבלה בכוונה להקשות, שרק אם האדם היהודי עמד בכל קשיי הלימוד ועבר אותם בהצלחה, אזי הוא יכול לבקש ולקבל את הרשות לגשת ללמודי תורת הסוד היהודית.
כיום, בזמנים המודרנים של המאה העשרים ואחת, בהתייחס אל התרחבות ההשכלה והיכולת של כל אחד ללמוד באופן דידקטי עצמי ועצמאי כל תחום שהוא, ניתן להעריך ולומר, כי דיינו אם ישנו באדם רצון כנה ועמוק ללמוד את חוכמת הקבלה, כדי שיפנה וימלא את רצונו, ואם אלו שאינם יהודים מעיזים ומנסים להתקרב אל היהדות בדרך של לימוד חוכמת קבלה על אחת כמה וכמה עומדת זכות זו לאדם היהודי שיש בו את הרצון לקבל עליו את עול הלימוד חוכמת הקבלה מתוך אמונה בקיומו של אל אחד.
אמונתי האישית היא, כי העיקר מעוגן בכוונה שבלב האדם. הנכונות או אי הנכונות להתנהג לפי דרישות הדת, לקיים מצוות ולהתפלל באופן סדיר הינה החלטה אישית של אחד בפני עצמו. חשובה ככל שתהיה החלטה זו, עדיין היא מהווה גורם משני לעצם עליית "הרצון לקבל" והתעוררות החשק באדם להתחיל ולעסוק בלימוד חוכמת הקבלה היהודית. הגם שחוכמת הקבלה נשענת ביסודה על התורה, היא לכשעצמה, כחוכמת הנסתר, הינה בעלת השפעה תרבותית, רוחנית אוניברסלית שמקרינה על כל האנושות, מעבר לדורות, בלא הבחנה בין דעות, דתות, מוצא, השכלה, רקע קודם או שיוך מיני. הברכה תהא שורה על כל מי שמתעורר בו הרצון להשתתף ומוכן להשקיע מזמנו ולהתאמץ בלימוד חוכמת הקבלה וגם מאמין, כי לעצם הלימוד של תורת הסוד היהודית ישנה השפעה אנרגטית חיובית על היפוך כל הדברים לטובה.
להבהרת חשיבות הלימוד של חוכמת הקבלה, נצטט מדברי הרב יהודה לייב הלוי אשל"ג, יוצר פירוש "הסולם" לספרות הזוהר:
" ...ולפי זה, יש לשאול אם כן, למה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד את חוכמת הקבלה. אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחוכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים את מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם". (תע"הס, הקדמה, עמ' מג, סעיף קנה).
ומדבריו של הרב יהוד צבי ברנדוויין שמצטט ממקור אחר ואומר דברים ברורים וחריפים:
" הנה בלי ידיעת חוכמת הקבלה הוא כבהמה, אחר שעושה המצווה בלי טעם רק מצוות אנשים מלומדה, ודמיין לבהמות האוכלים חציר, שאין בו טעם אכילת אדם. ואפילו הוא בעל עסקים גדולים במו"מ וכדומה וטרוד הרבה, לא יפטור עצמו מעסק חכמה זאת, ותשתדל לקמוץ זמן מהיום משאר דברים ולימודים, למען ישאר לך זמן לעסוק בחכמה זו כי היא יסודי התורה. כשם שאי אתה פטור מקביעות עיתים לפשוטי התורה, כי על זה שואלים קבעת עיתים לתורה, שאי אתה פטור מפנימיות התורה כי בלעדה האדם שור אוכל עשב" (הציטוט מתוך הספר "סור מרע ועשה טוב", לרבי מזידיטשוב ז"ל).
הסבר: אדם שעושה מצוות ואינו בקי בחוכמת הקבלה משול לבהמה שאוכלת חציר ואין לה מושג כמה עדיף טעמו של מאכל האדם מטעמו של חציר. גם אדם שעסוק מאד בעניינים שונים ואין לו זמן, חייב לפנות לו מזמנו ללימודי הקבלה כשם שהוא דואג לפנות זמן ללימוד פירושי תורה בכל יום. שכן, האדם שעוסק בלימוד פירושים בלא שיעסוק בלימוד הפנימיות שבם משול למי שהינו חסר תבונה ומקיים רק את הנדרש ממנו בלימוד ובלא שיבין את המהות העמוקה שבלימוד.
וציטוט מתוך המבוא לספר "קל"ח פתחי חכמה" של הרמח"ל:
" שני דברים מגלה לנו רבנו על לימודי האמונה שמקנה לנו חוכמת האמת: א. - שנדע ש-"ה' הוא אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". שנכיר את ההנהגה הבלעדית של השם יתברך אשר היא לטובה בדרך ידיעה ברורה ומפורטת, ולא רק בדרך של אמונה כללית. ב. - נוסף על ידיעת השכל דורשת התורה: "והשבותך על לבבך", שדברים אלו יתיישבו בלבנו - שבכל פנימיותנו וישותנו ורצוננו נזדהה עם הדברים האלה. והרי רק דבר ברור ומוסבר היטב מתיישב על הלב. לכן, בירור האמונה והבנת דרכי השם יתברך על ידי חכמת האמת הם המביאים אל ההשבה אל הלב." (שם, מבוא, עמ' 21).
הסבר: חשוב לאדם שעוסק בחוכמת הקבלה להכיר, דרך הלימוד ובאופן ברור ומפורט, את מה שניתן לדעת באשר להנהגת הבריאה כמו גם אודות הייחוד והבלעדיות שבקיום הבורא. זאת, כדי שהאמונה שבו תתחזק עד כדי כך, שיגיע, קרוב ככל שיוכל, אל "הידיעה" של אותה האמת ודרך כך יחוש בתוכו קרבה ואהבה עמוקה מעומק הלב אל הבורא והאמיתות שבקיומו.
